השפעת המצוקה הנפשית על הגוף

"צער שאין לו פורקן בדמעות עלול לגרום לאברים אחרים לבכות"

אמר בחוכמה מונדסלי הנרי.

הכוונה היא שכשאין ביטוי למצוקה הרגשית ולצער והאדם סוגר בפנים את מצוקותיו, הגוף "ידבר" ויבטא את המצוקה במגוון הבעות: בהתקפי חרדה, בהתכווצות שרירים, בכאבים ומיחושים, פגיעה בשלד, בפגיעה במערכות הגוף כמו מערכת העיכול, מעי רגיש, מערכת הלב וכלי דם, החלשה של מערכת החיסון, פיתוח אלרגיות, ופגיעה במערכות אחרות.

מתח וסטרס גורמים להופעת הסימפטומים הפיזיים שעצם הופעתם מגבירים את המתח ונוצר לופ שמגביר את עצמו.

https://hymc.org.il/?CategoryID=25&ArticleID=11720

תחושות של בושה, אשמה, פחד מדחייה, תיעוב עצמי, חוסר יכולת לפתוח את הלב בפני אחר ולעיתים גם בפני עצמנו מגבירים את המצוקה, ותגובות הגוף לא יאחרו להופיע.

אף אחד אינו יכול להעלים את שהיה, אף אחד אינו יכול לטפל בפגיעה שאדם חווה, כי היא כבר קרתה. 

מה כן ניתן לעשות?  

אפשר לפרוס את הקשיים, את חוסר האונים, להכיר בקיומם, למפות, להתבונן, להבין, לקבל, לטפל בפצעים שהותירה הפגיעה בגוף, בנפש ובנשמה. להביט מנקודת מבט חדשה, למצוא את הכוחות והעוצמות, לפרוס אפשרויות ולבחור. ואט אט גם בגוף יגיב לשינוי.

כתבה: נירה רוסטמי עראקי

יונה וולך / גופי היה חכם ממני

גוּפִי הָיָה חָכָם מִמֶּנִי

כֹּחַ הַסֵּבֶל שֶלוֹ הָיָה פָּחוֹת מִשֶּׁלִי

הוּא אָמַר דַּי

כְּשֶׁאֲנִי אַמַרְתִּי עוֹד

גוּפִי

גוּפִי הִפְסִּיק

כְּשֶׁאֲנִי עוֹד הִמְשַׁכְתִּי

גוּפִי לא יָכַל

כָּשַל

וַאֲנִי קַמְתִּי וְנֶאֱלַצְתִּי לָלֶכֶת

וְגוּפִי אַחֲרַי