למה אנחנו דוחים שיחות קשות?

כמה פעמים מצאתם את עצמכם מריצים תסריטים בראש מול בן משפחה, אח, אחות, הורה, בן הזוג, ילדים, חברה, בעבודה – אבל ברגע האמת, המילים פשוט נשארות נעולות בפנים?

אנחנו רוצים לבקש, להציב גבול או להגיד את האמת שלנו, אבל אנחנו דוחים ודוחים. "לא עכשיו", "זה לא זמן מתאים".

למה אנחנו דוחים את השיחה?

 כי אנחנו רוצים להגן על עצמנו: מהתגובה של הצד השני, מהחשש ש"זה רק יהרוס יותר", או מהפחד לאבד את המוכר – גם אם המוכר הזה מכאיב לנו. לפעמים אנחנו מעדיפים את ה"רע הידוע" על פני חוסר הוודאות המפחיד של מה שיקרה אחרי שנפתח את הדברים.

המחיר של ההימנעות

הבעיה היא שהדחייה לא באמת מעלימה את הקונפליקט, היא פשוט מעבירה אותו לגור בתוכנו, ובפנים הסערה רק הולכת וגדלה.

בזמן שאנחנו נמנעים מהשיחה בחוץ, אנחנו מנהלים מלחמה בפנים:

·       מחשבות טורדניות שלא נותנות מנוח.

·       קשיים בשינה ומתח גופני.

·       ירידה במצב הרוח ותחושת מחנק.

אנחנו פשוט נשארים בתוך ה"רע" הזה , מוותרים על עצמנו בתמורה לשקט מזויף.

ה"מפלצת" שבדמיון מול המציאות בשטח

לפעמים, כשאנחנו סוף סוף אוזרים אומץ, נגלה ש"המפלצת" שדמיינו בראש – זו שחשבנו שתהרוס הכל, הייתה בסך הכל צל. פתאום מתברר שהצד השני לא הגיב בחומרה או בכלל לא הבין שזה מה שאנחנו מרגישים, או אפילו שהשיחה הובילה לקרבה שלא חלמנו עליה. ברגעים האלו, ההקלה היא כל כך גדולה, עד שאנחנו שואלים את עצמנו: "למה בעצם חיכיתי כל כך הרבה זמן?".

ומה אם התוצאה באמת גרועה?

לא תמיד הכל מסתדר באופן מושלם. לפעמים המציאות אכן מציבה בפנינו אמת לא פשוטה. גם אז, יש חסד גדול בידיעת המציאות. עדיף סוף כואב מאשר כאב ללא סוף. 

גם אם בחרנו לפעול והתוצאה לא הייתה מושלמת, עצם העובדה שיזמנו, בדקנו ובחרנו, מעניקה לנו תחושת שליטה ואחריות. עכשיו יכולים להתחיל לבחור – מה נכון לי? מהן האלטרנטיבות שלי? כאן מתחילה הבחירה החופשית.

אנחנו כבר לא קורבנות של הנסיבות, אלא הכותבים של סיפור חיינו.

המבט הטיפולי הפסיכותרפי האקזיסטנציאליסטי מכוון לקחת אחריות על החיים

בגישה זו, הכיוון הוא שהאדם נקרא לחיות חיים אותנטיים. להיות נאמן לקול הפנימי שלו. זה לא תמיד קל, ולפעמים דורש אומץ רב, אך זהו המפתח לחיים בעלי משמעות.

השיחה הזו שיושבת לך על הלב... אולי הגיע הזמן לתת לה מקום?

בקליניקה, ניצור יחד מרחב בטוח שבו אפשר לתרגל את הקול הזה, להבין ממה החשש ונמצא את הדרך בה אתם יוזמים, בודקים ובוחרים – אתם הופכים מ"מופעלים" ל"פועלים".

תחושת האחריות והשליטה שנובעת מהעשייה היא הריפוי הטוב  ביותר לתסכול ולחוסר אונים.

אני כאן כדי ללוות אותך.